לאנשים הסובלים מסינוסיטיס כרונית וסכרת לא מאוזנת מומלץ להימנע מטיפול הרמת סינוס.
לעיתים ניתן לנצל את ההזדמנות ולמקם כבר במקומם את השתלים הדנטליים כך שהיבנות העצם תתרחש סביבם. אם אין די מסת עצם לא ימוקמו שתלים, החניכיים יתפרו והאזור ייעזב לנפשו למשך כמה חודשים עד שמסת העצם תשתקם (ורק אז יוחדרו השתלים הדנטליים בהליך נפרד).
במהלך תקופה זו יכול המתרפא להשתמש בתותבת זמנית או בגשר זמני כפתרון ביניים עד לקבלת השחזור הקבוע.
במקרה כזה עשוי רופא השיניים לתקן את הממברנה הקרועה ולהמשיך בתהליך כמתוכנן, או להחליט להפסיק את התהליך הרמת הסינוס.
במידת הצורך, ואחד משני אלה מביאים למצב בו לא ניתן להשתיל את העצם, יש להפסיק את הניתוח ולחכות עד שהאזור יבריא.
יציבות האזור חיונית להצלחת הטיפול ולכן יש להימנע מהפעלת כוחות, לעיסה או הברשה על אזור ההשתלה במשך כשבועיים לאחר ההשתלה.
הניתוח נעשה תחת הרדמה מקומית והיא ממשיכה להשפיע למשך השעה הקרובה לאחר הניתוח.
המנתח מרים את החלק הגרמי לתוך חור הסינוס וממלא את החור בעצם המושתלת.
לאחר ששן נופלת או נעקרת, עצם הלסת באזור האובדן עוברת תהליך הדרגתי של ספיגה.
הפעולה המסורתית להרמת סינוס. הרופא המטפל נדרש להרים מתלה – ליצור פתח באמצעים כירורגיים ברקמה הרכה שבחניכיים, ופתח נוסף ברקמת העצם; על הפתח להיות מספיק גדול כדי שיאפשר לו גישה נוחה לאתר העבודה.
השתלות שיניים הפכו להיות האופציה העדיפה על מרבית האנשים אשר חיפשו מענה לבעיה של חסרון בשן אחת או יותר.
שם מחדיר הרופא את תחליף העצם. לאחר מכן יש להמתין כחצי שנה עד לקליטה של העצם ורק אחר כך אפשר להמשיך הלאה בהרכבת השתל הדנטלי.
הסיבוך הנפוץ הוא התפתחות של "סינוסיטיס אקוטית" מספר ימים או שבועות לאחר הניתוח. התופעה מלוות בחום, בלחץ במערות האף מתחת לעין ובתחושה לא נעימה. טיפול אנטיביוטי ייחודי ומתאים יכול להיות הפתרון, אך לפעמים יהיה צורך בהתייעצות עם רופא אף אוזן וגרון.
במקרים נדירים העצם הקיימת לא מצליחה להתמזג עם העצם המושתלת. זה אומר שהאזור המושתל קרא עוד לא יכול לפתח אספקת דם תקינה. אם זה קורה, ייתכן שתצטרכו לעבור שוב ניתוח הרמת סינוס.